אישה, מסע, שלום, אהבה

כל כך הרבה מסתורין יש באישה.
ארבעה הורמונים ועשרה תתי הורמונים המתקשרים בניהם בדרכים גלויות ונסתרות. לאור השמש ובמעמקי החושך, אנו משתנות תדיר עם מעגלי העונות והחיים. לעיתים אף לעצמינו איננו מובנות.

"הייתי רוצה שאשתי תיזום יותר בתחום המיני", התוודו בפניי גברים. "שלא ארגיש שהיא עושה לי טובה". משפטים אלה מבטאים באופן הברור ביותר מה קרה לנשים לאורך ההיסטוריה – התנתקות מן הטבע הארוטי הטבעי שלנו, עד שאפילו לנו נדמה ש"אנו יכולות לחיות בלי מין בכלל".
מדוע זה קרה?
משום שעל מנת לאפשר לעצמינו להתמסר למעשה האהבה, עלינו לחוש בטוחות לחלוטין.

בטוחות שאין עלינו שום לחץ, שאנו לא צריכות לעמוד בציפייה כלשהי, שהאיש שאיתנו יקבל אותנו כפי שאנחנו, ויגן עלינו, שיהיה קשוב לנו, ושאין "חיות טרף" בסביבה. אנו צריכות גם לחוש בטוחות להביע את העוצמה שלנו מבלי שבן זוגנו ייבהל ממנה.

מעגל התשוקה הפיזיולוגי קשור בתפקוד מערכת העצבים העצמאית (האוטונומית). המעגל הזה פועל בפרדוקס. 2013-12-07 15.10.03על מנת לעורר אותו, עלינו להיות תחילה נינוחות לחלוטין, בטוחות לחלוטין. רק אז אנו יכולות לאפשר את ההתמסרות לעוררות.

אלא שההיסטוריה האנושית, והנשית בעיקר, רוויה ב"חיות טרף" למיניהן.
בתקופות קדומות היו אלה חיות טרף אמיתיות שהשאירו אותנו במצב של דריכות מתמדת שנועדה לשמור על חיינו. בהמשך היו אלה "חיות טרף" אנושיות, שטרפו מאתנו את הלגיטימציה לחיות את הטבע הארוטי שלנו בביטחון.
חיות הטרף התחפשו לכליל השלמות, החל מהדתות המונותיאיסטיות שהבינו את הכוח העצום שיש במיניות ולכן תבעו לעצמן את האוטוריטה על הכוח הזה בקבען כללים ואיסורים שנועדו להשתלט על התודעה החופשית שלנו, דרך פרויד וחבריו שהעמידו עצמם כמביני-על של הארוס ודאגו שנרגיש סוטות וסוטים אם חלילה עוברת במוחנו מחשבה ארוטית, שעוברת באופן טבעי בראש כולם. כי אנו יצורים מיניים, נולדנו כאלה ונמות כאלה.

כך שלמעשה, האנושות אף פעם לא הייתה במקום טוב מבחינה מינית. אין לאן "לחזור".
המהללים את התרבויות העתיקות כגון תרבות המאיה מתעלמים לחלוטין מעצם העובדה שתרבות זו הייתה מעמדית ביסודה והשתמשה בקורבנות אדם לצרכי פולחן. גם תרבות האלה הקדומה הייתה צדדית בהיסטוריה האנושית ואנו בעיקר מסיקים מסקנות מממצאים ארכיאולוגיים, מסקנות שחלקן נובעות מהרהורי ליבנו.

מה שאני חותרת לומר הוא שעלינו ליצור את המציאות שלנו.
עלינו ליצור מציאות חדשה של שלום בין המינים. על כל המשתמע משלום.
את השלום הזה אנו יוצרות קודם כל בנינו לבין עצמינו. בין האנרגיה הנשית והזכרית בתוכנו. בין הכוחות השונים המתקשרים בתוכנו. עלינו להסיר בהדרגה ובעדינות שכבות של אשמה בושה פחד וקורבנות. להסיר אמונות מעכבות שגדלנו עליהן. להשיל אולי חוויות כואבות שהשאירו בנו חותם.
עלינו ליצור חוזה חדש בנינו לבין גופנו. חוזה של הקשבה.

הגוף שלנו יודע יותר מאתנו, אבל הוא מאד פרימיטיבי. אינסטינקטואלי. ודור הקוגניציה של היום לא יודע להקשיב לאינסטינקטים, לידע החייתי.

הקשבה לאינסטינקטים הגופניים זו איכות של אדם "פרימיטיבי", של חיה. ושלום אמיתי, לא אינטרסנטי, זו איכות של אדם "חדש".

איך עושים את זה? איך משלבים בין השניים? בין החיה שאנו לבין "מותר האדם מן הבהמה"?
כיצד מגשרים על שנים של ניתוק מן הטבע שלנו וגם מן הנשגב שבנו?

קודם כל יש לזהות את המצב היום. להתבונן בו על כל השלכותיו. ואז להתבונן אל האופק עד שהאופק בהיר ורואים את החזון. כאשר ראינו את החזון, לא מפסיקים להתבונן בו וללכת לכוונו, גם כאשר הראות מעורפלת ואנו רואות רק צללים של שלום והתמונה לא ברורה.

לא אמכור לכם לוקשים לומר שהדרך קלה. היא לא. היא לא תמיד פסטיבל, היא לא תמיד "סדנא בלתי נשכחת".
הקורס הזה הוא בלתי נשכח משום שהוא בא להעיר אתכן ולתת לכן כלים לחזור אל הטבע הבסיסי שלכן אבל גם ליצור מציאות שעדיין לא קיימת. הקורס הוא תהליכי, נמשך לאורך תקופה שבה מטמיעים שינוי. אני מלווה אתכן בשינוי והקבוצה היא המיכל המאפשר הכלה, הדהוד ולמידה משותפת. יש בו בכי וצחוק, כאב ועונג, והכלה של כולם באהבה עד שתוותר רק אהבתנו.

הדרך רצופה מהמורות, גם בתוך הזוגיות וגם כאשר שני בני הזוג רוצים לבצע שינוי מעמיק בדפוסי התקשורת שלהם ובראיה של המיניות בחייהם. אבל, זאת אני יכולה לומר בוודאות, שהיא מביאה אתכן למחוזות חדשים של עונג ואהבה עמוקה, למחוזות של תקשורת כנה ופתוחה בכל מערכות היחסים שלכן.

מי אני?
אני אישה כמוכן, "רגילה". בת 50, עם שער מאפיר וקמטים בצידי העיניים. מטפלת מינית הוליסטית, פיזיותרפיסטית בעברי, בת-זוג לאיש אוהב כבר 31 שנים, בית,שלושה ילדים, משכנתה, אוטו וקליניקה בשם "נתיב לריפוי" אותה פתחתי בעקבות חלום.
לפני שמונה שנים הרחם שלי לא הסכימה לחיות בתרדמת יותר. היא צעקה חזק עד שגם אטמי אוזניים לא השתיקו את הצעקה. ומאז התעוררתי. התבוננתי במציאות שלי ורציתי אותה אחרת. לא אחרת קוסמטית. אחרת באמת. מבפנים.
לא שהיה לי "רע", אלא שהיה פער בין החיים הארוטיים והרוחניים שרחשו בתוכי, לבין המציאות. וכשאני אומרת חיים ארוטיים אינני מתכוונת רק למה שקורה מתחת לסדינים, אלא למכלול השלם של החיים. הבנתי שאם אנרגיה מינית היא המביאה ילדים לעולם, היא לא יכולה להיות פחות מנשגבת. קסומה ומסתורית. היא אנרגיית הבריאה עצמה. . דימיתי בעיניי רוחי מפגש מיני שהוא חוויה רוחנית נעלה. מפגש בין אלוהים לשכינה דרך הגוף.

המשכתי להתבונן ולהבין עד אשר ראיתי את החזון והתחלתי ללכת אליו.
בדרך זיהיתי את חיות הטרף שבתוכי. אלה המרחיקות אותי מלחיות את האישה המלאה שאני: הפחד, הבושה והאשמה. הגדרתי להן גבולות חדשים שאתם אני מסכימה לחיות. הצרתי לחיות הטרף שבתוכי את הטריטוריה. הצבתי להן גבולות גמישים יותר שאתם אני יכולה לצמוח.
למדתי את הממדים השונים – הפיזיולוגי, הנפשי והרוחני שבמיניות. חקרתי, התנסיתי ויצאתי למחוזות רחוקים, חלקם מטלטלים מפחידים ומאיימים.
פגשתי בתוכי את כל אותם רגעים שבהם לא הייתי בהקשבה לגופי ולנשמתי. פגשתי את כל אותם רגעים שבהם לא הייתי כנה עם עצמי. יצאתי למסע אל הלא נודע והוא היה מלא הפתעות. פגשתי את עולם הרוח בדרכים שונות. מבלי לחזור בתשובה ובלי לנסוע להודו. פה ממש, במקום שבו אני נמצאת, כאן שורה השכינה, כאן נמצא העונג. כאן נמצא השלום, האמת והאהבה. בתוכי ממש.

לא הסכמתי להתפשר על פחות מן האמת המלאה שלי. כן, לפעמים היה מפחיד. משום שכמו שאמרה לי מטופלת שלי "אם אעיז להיות סקסית אצטרך לומר את האמת". ולפעמים הרגשתי שאני מהמרת על כל הקופה. שאני עלולה לפרק את הזוגיות הטובה שלי. אבל להפתעתי הרבה, ככל שהעזתי לומר ולחיות יותר חלקים של האמת הפנימית שלי, ככה הלכה הזוגיות שלי והעמיקה. ככל שהבאתי את הידיעה המינית שלי אל בין הסדינים, אל התקשורת הגלויה, אל חיי המקצועיים ואל כל תחומי חיי, כך העמיקה הזוגיות. "אני רוצה את המלכה שאת" אמר לי בן זוגי. וככל שהעזתי לפרוח, כך פרח גם בן זוגי והתעצם והתעדן בו זמנית.
פגשתי את השדים עד אשר קטנו מעצמם, מעצם ההתבוננות שלי בהם ומההחלטה הנחושה בתוכי להמיס אותם או לפחות להקטינם. אחד השדים היה "מה יגידו". מי? השבט שלי, המשפחה, אלה שאמורים להיות העוגן, הקן. השכנים, המשפחה המורחבת. הופתעתי לגלות שהם לא נבהלים, ההפך. מתבוננים בפליאה, מבקשים לשמוע עוד.
וראה זה פלא, פגשתי בתוכי מיניות בריאה, חיה, יוזמת, מגוונת, כזאת שלוקחת אחריות על אושרי. פגשתי, בדיוק כפי שדמיינתי, את המפגש שבין הגוף לרוח.
המשכתי ללכת עד אשר הבנתי ממה מורכב המסע הנשי המיני וכיצד אני יכולה לסייע לנשים נוספות לצאת למסע האישי שלהן.
המסע הזה עבורי לא הסתיים, הוא lifetime.

אני מזמינה אתכן נשים יקרות להתבונן בחזון האישי שלכן וללכת יחד לקראתו. לצאת אתי למסע,
לגעת בעונג ולגלות את הרוח שבו.

לפרטים לחצו – לגעת בעונג
אם דברים אלה נגעו בך, וגם אם היציאה למסע עדיין קצת מרתיעה אותך, אשמח שתשתפי.
אם דברים אלה נגעו גם בך איש יקר, אשמח שתשתף את הנשים שאתה אוהב.
באהבה
מלכה

אם מסע הריפוי שלי מעניין אתכם, הסיפור המלא כאן: ריפוי ושינוי – סיפור אישי

פורסם בקטגוריה אהבה ומיניות, כללי, ריפוי הוליסטי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>