ארוטיקה או פורנוגרפיה?

מהו ההבדל המהותי שבין ארוטיקה לפורנוגרפיה?

אני נעצבת לעתים על הזילות של הארוטיקה בחיינו והשכחה של שמחת החיים במלוא הדרם.
תקופתנו רוויה באלימות מינית ופורנוגרפיה זולה, הארוטיקה הפכה כמעט לבלתי לגיטימית וכך גם שמחת העונג הגשמי במובנו הרוחני.

ב"סימפוזיון" – דיאלוג על אהבה וטבע, כתב אפלטון: "ארוטיקה היא להיוולד לחיים ביופי בהקשר הכולל גם את הגוף וגם את הנשמה".

כך אני רואה את הארוטיקה – החוט המחבר את הנשמה לגוף דרך אהבת החיים עצמם.
ארוטיקה היא היופי שבכל דבר, החושניות שבכל דבר. יש ארוטיקה במוזיקה, בטבע, באוכל, בנשימה עצמה ובודאי בגוף. היופי שבארוטיקה הגופנית איננו תלוי במידת היופי החיצוני לפי אמות מידה מקובלות, אלא במידת היופי הפנימי שהאדם חש ומביע זאת גם בגופו.
טיפוח הגוף, כאשר נעשה מאהבה טהורה לחיים ולא מתוך מרוץ בלתי נשלט להשגת יופי אולטימטיבי, יש בו ארוטיקה.

בשיר "באה מאהבה" כותב יענקל'ה רוטבליט:   אישה הולכת

קצב הליכתה
קמט בשמלתה
הם שיעידו הם שיגידו שדבק בה
טעם האהבה
עשב בשערה
ושתי עיניה גם מספרות עליה
שהיא באה מאהבה
שמץ של מבוכה
קסם בחיוכה
הם שיסבירו הם את סודה
יסגירו שהיא באה מאהבה.
כמה שהיא יפה
אור על פניה נח
ורואים עליה שהיא באה מאהבה.
ריח שדה פורח
ומשפתיה עולה ובא
טעם
רוצה עוד פעם
לטעום את טעם האהבה.

גיבורת השיר יפה בזכות קצב הליכתה, מבט עיניה, האור שעל פניה וריח השדה העולה מגופה.
אין שום אזכור לקווי המתאר של גופה, אלא להווייתה, להסכמתה הפנימית לחיות את טעם האהבה.

תומאס מור, כותב בספרו המין והנשמה: גוף ורוח נישאים בבית הכנסת של הנשמה. (המושג בית הכנסת הוצא כאן מהקשרו הדתי). הם מתמזגים זה בזה בכל רגע ובכל יום, בכל הפעילויות ובכל האי-פעילויות, בכל המחשבות ובכל המעשים, או שאינם מתמזגים כלל. אם הם אינם מתמזגים, איננו חווים מיניות בעלת נשמה, ולכן נותרת מיניותנו בלתי שלמה ובלתי אנושית מספיק. איננו מגלים את נשמת המין על-ידי הפיכת הגוף לרוחני, אלא באמצעות פיתוח הערכה למסתורין שלו ובאמצעות העזה להיכנס לחושניותו.

תיאורים ארוטיים יפהפיים נוכל למצוא בשיר השירים המיוחס לשלמה המלך לפי המסורת. חז"ל, שלא יכלו לשאת את התעוזה הארוטית, התייחסו לשיר השירים כאל אלגוריה לאהבה שבין האדם לאלוהים. זו התייחסות פחדנית לטעמי.
מדוע בכל-זאת נכלל הספר בספר הספרים של העם היהודי?
מה לארוטיקה ולאלוהים? מה לארוטיקה ולדת?
דרך הארוטיקה אנו יכולים לחוש את הממד האלוהי של החיים. דרך ההתפעלות מיפי הבריאה כולה, מעוצמת עץ הדובדבן בפריחתו, מיופיו של ירח מלא, מיפי השקיעה, מאריה של באך, מטקסט מפעים של שיר, מטעמו של תפוח בדבש, ממגע כף רגל של תינוק, מהתעלסות שלווה או סוערת עם בן זוג אהוב, אנו נחשפים אל הממד המסתורי של האלוהות.
זהו תרגול יומיומי המצריך מודעות מלאה, ללא מחשבה על טרדות היומיום. לא מתוך התנתקות מן השגרה, אלא דווקא מתוך רגעים של יופי בתוכה.
ההתפעמות מיפי הבריאה מוציאה אותנו מן ההתבוננות האגוצנטרית בעצמנו ומחברת אותנו לממד רחב יותר.

בדומה לחוויית התפילה, גם הארוטיקה מעניקה הכרה ואיחוד עם הנשגב.

כיצד דיכאו הדתות את הארוטיקה?
ממסדי הדתות המונותאיסטיות, דיכאו את השיח הארוטי ודחקו אותו למקום אפל. כאשר "קול באישה ערווה", כאשר אישה מצווה להסתיר את רוב גופה בבגדיה, כאשר האישה נחשבת לנחש המפתה "לחטוא" בספר שמהווה אורים ותומים עבור רבים, הופכת חצי מהאנושות לטמאה. כך, "בזכות" הדת, הפכה הארוטיקה לפורנוגרפיה.
מהי פורנוגרפיה אם כן?
פורנוגרפיה היא תיאורים בכתב, בתמונות, בתצלומים או בסרטים של התנהגות מינית בצורה גסה ובוטה לשם גירוי יצר המין לכשעצמו, כשהתייחסות לאדם (גבר או אשה) היא כאילו הם מכשיר לסיפוק תאווה, ללא שום קשר ליופי פנימי או אהבה.
התנהגויות מסוימות מזינות לטעמי את הפורנוגרפיה, למשל: הלבשת ילדות בנות ארבע בבגדים סקסיים, מה שמוסיף אש למדורת הפדופיליה.
גם האידיאליזצייה של היופי החיצוני ומכוני היופי המציגים פנטזיה בלתי אפשרית של  האישה האידאלית, במקום לטפח את אהבת האדם לעצמו וטיפוח הגוף מתוך אהבה, שימוש בגוף האישה לפרסומת של מכוניות למשל. ועוד כהנה שימושים לא רלוונטיים ולא מכבדים.

פסיכולוגיה וארוטיקה
גם הפסיכולוגיה, בדומה לדת, מידרה את הארוטיקה ברבדים האפלים של הנפש.
פרויד, אכול תסביכי האישיות והאגו, וממשיכי דרכו המתייחסים בחשדנות לדימויים ארוטיים, כל אלה עושים דלגיטימצייה ליופי שבארוטיקה ולתפקידה הכל-כך חשוב בהתפתחות הנפשית והרוחנית של האדם.

אני סבורה שיותר מכל ארוטיקה הוא מצב תודעתי של התרחבות אל היופי ועונג העילאי שבחיים. שיר הלל לחיים ולבריאה.

20131003_180457

"המדרגה השביעית" / גן הפסלים
של רמי פלדשטיין, מנוף

משום מה, בהיסטוריה האנושית, ארוטיקה היא לגיטימית באומנויות השונות, אך פחות לגיטימית בחיי המעשה.כאן מתבטאים הפערים החיים בתוכנו, בין המאוויים של הנפש שאינם באים לידי ביטוי משום שאין לגיטימציה לבטאם, לבין החיים המוחצנים שלנו.

אני מאמינה שאילו היינו משכילים, כחברה, לחיות חיים יותר ארוטיים במובן העמוק שלהם, היינו מכבדים יותר האחד את השנייה ובאותה נשימה גם משילים מעלינו עכבות של בושה, פחד ורגשות אשמה הקשורים בהיותנו יצורים מיניים, עובדה שתתרום לנו בריאות נפשית ופיזית.

מובן שקיים גבול דק בין התנהגות ראויה ללא ראויה. אינני מנסה בשום אופן להצדיק הטרדות מיניות והתנהגויות פוגעניות, להפך; אני טוענת שככל שנשכיל להתייחס לארוטיקה בטבעיות בדיוק כמו שאנו מכינים תבשיל טעים, ככה נחיה בחברה בריאה יותר, ככה תפחת האלימות, ככה יפחת הפחד, ההסתרה והבושה. יותר מכך, ככל שנחוש את עצמינו יותר חושניים, ככה תגדל היצירתיות שלנו בכל תחומי חיינו. כאשר אנו שלמים עם עצם היותנו בריות חושניות ומסכימים לחוות את החושניות במלואה, אנו משפיעים גם על ילדנו.

ארוטיקה וחינוך
שאלה אותי פעם קולגה "איך את מלמדת את ילדייך את כל זה?". זה מתחיל מהאופן שבו אני מאפשרת לילדיי לחקור את עצמם ואת סביבתם בצורה חושנית, "להתלכלך" בבוץ, באוכל, לשחק בבצק, ממשיך בסיפור אמתי על כיצד באו לעולם, וממשיך בשיחות יזומות בגיל ההתבגרות וגדילה בתוך בית שביטויים של אהבה בין ההורים הם גלויים, כמובן באופן מותאם.
ילדים "מתחנכים" מתוך דוגמה אישית שהם רואים בבית, כאשר אין פער בין הצהרות ההורים לבין האופן בו הם חיים בפועל.
בעידן האינטרנטי שלנו, איננו יכולים למנוע מילדינו חשיפה לפורנוגרפיה, אך אנו יכולים לבחור לאילו מבין השתיים – ארוטיקה או פורנוגרפייה, אנו רוצים לתת מקום בחיינו ובחיי ילדינו.
אם נשוחח אתם בפתיחות על ארוטיקה (באופן מותאם לגיל כמובן), ולא נשאיר את החינוך המיני לשיעור פחדני או טכני בבית הספר, נוכל להשפיע על הבחירה התבונית שלהם.

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized, אהבה ומיניות, כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על ארוטיקה או פורנוגרפיה?

  1. מאת יפית‏:

    שלום לך! קראתי את המאמר היפה שלךחלקו נכון מאוד למשל על ילדות בנות 4 שמלבישים אותן בצורה לא צנועה שזה לא מתאים כי פדופילים אוקיי אבל לגבי האהבה של העם עם בוראו אני חושבת זה לא מפחד להמשיל על בני אדם כי השירה הזאת באה בזמנים אחרים וזמנים מאוד שונים ובריאים יותר מהזמנים שלנו(אני מתכוונת לשיר השירים אשר לשלמה) קטונתי מלהעיר לך אבל על זה השיר היפה שמספר על אהבה .אהבה, בין האדם למי שברא אותו, ולדעתי היהודי ואמונתו שונה במקצת מאמונות הגויים בגלל שאהבת השם קודמת לכל האהבות עצם העובדה בידיעה של האדם כי הוא יציר כפיו של הבורא יתברך וכל השאר באים אח"כ בחייו אז לא שהיהודי מפחד לדבר על ארוטיקה היהודי הדתי(לא הפאנטי) הוא חיי את הארוטיקה כל רגע בחייו בזהשהוא מתחיל את היום בתפילה לבורא ויחד עם שומר על אישתו בריאה גם היא צריכה זמן לנוח ובזמן שהיא נחה פיזית היא מתחזקת נפשית כי זה זמן מעולהלקשר נפשי אין תנאים הגוף הוא תנאי ותרוץ מעולה לאהבה במיוחד לגברים אנו הנשים לא בובות אלא נשים אם נשמה וגוף שמדי פעם אפילו יועיל לגוף קצת מנוחה ואלו שקוראים לזמן המנוחה הזה טומאה אני מרחמת עליהם והם הם פאנטים!!! מאוד יפה הדברים שאתם שולחים בדואר תודה תודה ושוב תודה! המשיכו לישלוח דברי קריאה מענינים ומחכימים ! מכל הלב יפית ש.

    • מאת מלכה פלדשטיין‏:

      תודה יפית על קריאת המאמר ועל תגובתך. אינני שוללת חלילה את המטאפורה ואת אהבת האדם לאלוהי, יש בי הרבה מזה. אלא שיש בי לעתים קרובות התחושה של "בריחה" מלהלל את המיניות כביטוי אלוהי בפני עצמו. לתחושתי, זרמים רבים, לא רק ביהדות, העוסקים בהתפתחות רוחנית, זונחים את הגשמי ומבטלים אותו. ולתפיסתי הפן הגשמי הוא התגשמות של הפן הרוחני. על כך אמר בחוכמתו הרב קוק "קובץ ג, רעג. גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשי, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות."
      אינני מבטלת גם את המנהג של התנזרות, אם האישה חשה שכך נכון לה. לעתים באמת הימנעות זו אחת הדרכים להגביר את התשוקה ויש במנהג הזה יתרונות. אלא שראיתי נשים רבות שבני זוגן ממש נמנעים אפילו מלתת יד תומכת וחיבוק אוהב בזמן הנידה, וזה דווקא הזמן שאישה כל-כך זקוקה לחיזוק.
      אינני פוסלת שום מנהג, אלא מעירה אותנו הנשים להיות ערות לעצמנו, להקשיב פנימה, ולבחור את דרכנו מתוך תבונה ולא כמובן מאליו.
      תבורכי יפית, ממש מתוך השיר – מה מאד יפייפית :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>