מזוגיות רומנטית לזוגיות מבוססת התפתחות

השלב השני בזוגיות הוא ההתפכחות. אנו מתעוררים לראות לא רק את המעלות אלא גם את כל המגרעות של בני זוגנו. מתעוררת אכזבה והחלום מתנפץ. לכאן נכנסים שני המושגים פשרה ו/או קבלה. אני מתפשרת מתוך מחשבה שלא אצליח למצוא מישהו טוב יותר או שבמקרה הטוב אני מקבלת שככה זה, ואין מה לעשות. בשלב הרומנטי שני בני הזוג מציירים לעצמם דמות אוטופית שתענה על צורכיהם, ומצפים לחיות באושר ושמחה עד יומם האחרון.
מכיוון שלכולנו יש שדים, הם יצאו מן הארון ביום סגריר ראשון של סתיו. בשלב זה מתחיל המיקוח הפנימי על המחיר שמוכנים לשלם כדי להישאר יחד. על שני השלבים הללו נכתבו רוב התיאוריות של קונסטלציה זוגית ועליהן מתבססים הטיפולים הזוגיים. רוב הזוגות יישארו בשלב ההתפכחות עד יומם האחרון (ויחפשו את נקודות הפשרה) או עד הגירושין והזוגיות השנייה וההתפכחות וחוזר חלילה.
מי שמתעורר ומבין שלחיים יש משמעות עמוקה יותר מאשר חלום רומנטי של גיל ההתבגרות, מתחיל לחפש דרך קצת אחרת. רמי ואני קוראים לזה 'זוגיות מאפשרת' משום שתפקידה הוא לאפשר לנו להתפתח. זוגיות מאפשרת איננה מציעה מודל. כל זוג מוצא את דרכו לאפשר אחד לשני להתפתח.
התאהבתי באיש שאתי מחדש, אהבה בוגרת.
זוגיות מבוססת התפתחות יוצאת מתוך הנחת יסוד שהסיבה למסיבה, זו שמביאה שני אנשים לבחור לחיות יחד היא לשם התפתחות (הנשמה), מתוך בחירה לאפשר לאהבה ללמד אותנו על עצמנו, לאתגר אותנו לעלות עוד ועוד מדרגה ביכולות הרגשיות שלנו, לתמוך בהתפתחות האישית של האחר, ללמוד חמלה, להסכים לפגוש פנים אל פנים את השדים שלנו, את הכאבים, ללמוד נתינה מהי, ללמוד קבלה מהי. ללמוד לאהוב.
בתהליך שהובלתי בזוגיות שלנו אני מזהה מספר רבדים: מודעות, הבעת כוונה ברורה בפני עצמי ובפני היקום, השלת אמונות ודפוסים, שימוש בדמיון כבורא מציאות, מעשה תואם דמיון, ושינוי הדרך בה אני מתבוננת על אהובי.
במהלך השנים, ככל שהתמדתי עם התהליך האישי, הצטרף אלי רמי לתהליך באופן מודע אך ללא הצהרות, בדרכו שלו, עם עולם מושגים שונה לחלוטין משלי. כמו שני נחלים הזורמים אחד ליד השני, מדי פעם נפגשים ויוצרים נהר ושוב מתפצלים. ככה כל נחל יכול לזרום בדרכו ובקצב שלו, להתפתל כפי שנפשו ונשמתו מבקשת. לפעמים השיעורים משותפים ולפעמים נפרדים.
זהו הצעד ההתפתחותי הבא המתבקש בכל מערכת יחסים, בין אם זוגית, בין שתי חברות טובות או בין מפעלים מתחרים – לעבור ממערכות יחסים שמבוססות על תפיסות רומנטיות ו/או על אגו ושליטה, למערכות יחסים המבוססות על התפתחות מודעת ושיתוף." / מתוך ספרי האמת העירומה של האהבה

לא פיטרתי בכך את הרומנטיקה, נהפוך הוא. ביטוייה גדלו והעמיקו. אלא שהיא חלק מהדרך ולא המטרה.

אחד הפספוסים שקורים בחברות, לא רק בזוגיות, הוא שכשחבר/ה עושה מעשה שמכאיב לנו מאד חלקנו הגדול מגיב בהתרחקות, מריבה, האשמה וכו'. בעוד שנקודת החיכוך היא-היא הזדמנות פז להתפתחות. לפתח תקשורת שרוצה באמת ובתמים לראות את האחר, את הצרכים שלו והכאבים שלו ולהראות לו אותנו באמת, את כל כולנו. לפתח יכולת לקבל שונות ועדיין להמשיך לאהוב, גם כשהאחר לא יכול להיענות לצרכיי ברגע זה. לפתח דרכים לבוא לקראת גם כשזה כרוך במאמץ יוצא דופן, תוך התחשבות בגבולות ששומרים עלינו.

פורסם בקטגוריה אהבה ומיניות, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>