צ'קרת הלב

 אהבה גבוהה וחכמת הלב

במרכז גופנו, אי שם בין שתי הריאות, ויתרה הראה השמאלית על אונה אחת על מנת לפנות מקום לאיבר החשוב ביותר בגופנו – הלב.
הלב שוכן בחלל הנקרא בלשון הרפואה mediastinum, חלל אשר הרמב"ם בחצ'אקרות_כמתו הרבה קרא לו "חלל הבינה", על שום הכרתו שהבינה שורה בלב.

הקורא הלוגי ודאי ישאל וישתומם – האין המחשבה והדעת מקורם בפעילות החשמלית שבמוח?
המילה "לב" מופיעה בתנ"ך פעמים רבות, לרוב בסמיכות עם שני מושגים: חכמה ורגש.
דוגמאות לכך:
בפרשת ויקהל, העוסקת בהקמת המשכן, קורא משה : וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה’ חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל …" (שמות ל"ו, ב')
"לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה" (משלי ט"ו 13)

היהדות מבדילה בין חכמה ודעת. דעת מכילה את היכולת האינטלקטואלית, ההגיונית, המעשית, החוקרת והמשווה. מקורה של הדעת בפעילות החשיבה שבראש. החוכמה לעומתה, היא אותה ידיעה פנימית, היכולת האינטואיטיבית להבחין בעומקם של דברים, לחוש מה נכון לנו. את הדעת אנו יכולים להרחיב על ידי לימוד, אך אל החוכמה אנו צריכים להיות קשובים. היא נמצאת בתוכנו ועל מנת להגיע אליה עלינו רק להסיר אבק, להוריד מחסומים ולהקשיב פנימה. חכמת הלב ממלאה אותנו בשמחה ואהבה שאינם תלויים בדבר.

צ'קרת הלבמיקום צ'קרת הלב: צ'קרת הלב, anahata ממוקמת במרכז החזה, בקו הלב.
צ'קרת הלב היא הרביעית מבין שבע הצ'קרות המרכזיות ומהווה מעבר בין העולם הגשמי, המהדהד בשלוש הצ'קרות התחתונות, לעולם הרוחני, המהדהד בשלוש הצ'קרות העליונות.
צבע: צ'קרת הלב מהדהדת בירוק
משמעות: אהבה, שמחה וריפוי.
יסוד: אויר.
אברי הגוף הניזונים מן האנרגיה של צ'קרת הלב:  הלב, הסמפונות והראות, כתפיים, זרועות וידיים
בלוטה הורמונאלית: התימוס (הרת) האחראית על הבשלת תאי דם לבנים ייעודיים מסוג לימפוציט T המסייעים לגוף להילחם בזיהומים.

מכאן ניתן להבין מה הקשר בין אהבה, שמחה ובריאות: כאשר צ'קרת הלב מאוזנת, האדם חש שמחה ואהבה שאינה תלויה בדבר, וזרימה חיובית זו משפיעה לטובה על המנגנון החיסוני ועל הבריאות בכללה.

במאמרי הקודם, ציינתי שהצ'קרה השלישית היא צ'קרת הרגשות וכאן שוב מדובר ברגשות. אז מה ההבדל? מקלעת השמש מתייחסת לרגשותינו כלפי עצמינו ביחס לעולם הגשמי, ואילו צ'קרת הלב מתייחסת לרגשות כלפי העולם הפנימי והרוחני שלנו.
אהבה וריפוי
האמיתה המיוחסת למרכז זה היא שאהבה היא כוח אלוהי.
עובדה זו הופכת את צ'קרת הלב ל"תחנת הכוח המרכזית של מערכת האנרגיה האנושית", כפי שמתארת זאת ד"ר קארולין מיס בספרה "אנטומיה של הנפש".
צ'קרת הלב מייצגת את היכולת שלנו להרפות ולהכיר בשליטה האלוהית מחד, ומאחדת אותנו עם הבורא בהיותנו יצורים בוראים בעצמינו. אנו בוראים קודם כל בעזרת המודעות, אותו שילוב מיסטי בין חכמת הלב וחכמת הראש. אני מאמינה, כי כל אחד מן האתגרים או הקשיים שאנו עומדים בפניהם בחיינו, הוא שיעור בממד כלשהו של אהבה. הדרך שבה אנו בוחרים להגיב לקשיים הנקרים בדרכנו, נרשמת בכל אחד מתאי גופנו כך שחיינו הם ההשלכה הביולוגית של הבחירות שלנו.

מה עוד מלמדת אותנו צ'קרת הלב? מחילה, נאמנות (קודם כל לעצמנו) חמלה, מסירות, אמון ואמונה ומתוך כל אלה – היכולת לרפא את עצמנו ואת האחרים. יש בכך גם איזו ערבות הדדית: ככל שנרפא יותר חלקים מתוכנו, נתרום לריפוי החברה כולה.

הילד הפנימי
בכל אחד ואחת מאיתנו ישנו "ילד פגוע". אותם אירועים וזיכרונות מכאיבים שאנו נושאים בתוכנו כפצע ומידי פעם קורה משהו בחיינו שמעורר פצע זה לתחייה. אהבה עצמית פירושה לדאוג לעצמינו באופן שיאפשר לנו לסלוח לאנשים בעברינו כך שהפצעים שלנו לא יוכלו להזיק לנו יותר ויישארו רק כזיכרונות, ללא מטען שלילי.
כל עוד אנו חושבים ומרגישים כמו הילד הפגוע, אנו אוהבים עם תנאי וחשים קרבנות. הבראת הפצעים שלנו פירושה גם להפקיע מהם את כוחם ולא להשתמש בו יותר. לנטוש את הקורבנות על מנת לשחרר את ההיאחזות שיש לתפיסת הקורבן על הנשמה שלנו.

על הכוח המרפא של האהבה תוכלו לקרוא בספרים "אהבה רפואה וניסים" של ד"ר ברני סיגל ו"רק אהבה היא ממשית" של ד"ר בריאן וייס.

ביטויים של חוסר איזון בצ'קרת הלב
נקודת התורפה של צ'קרת הלב הוא הפחד, מורא לב, ובעיקר פחד מאובדן ונטישה. לכן, בכל מקום שאין בו אהבה, מתגנב הפחד המוביל לשנאה, טינה ורגשות שליליים נוספים.

כוחה של צ'קרת הלב לב פתוח
כאשר צ'קרת הלב מאוזנת, אנו חשים מלאי אהבה ושמחה וחשים שיכולת האהבה שבלבנו היא ללא גבולות ואנו יכולים להרחיבה עוד ועוד. אנו הופכים לנוכחות רגועה ומרגיעה, משדרים פתיחות הלב ומושכים אלינו פתיחות לב של זולתנו. לידינו אנשים "קשי לב" יתרככו ויגלו בעצמם את האהבה שבתוכם.
זרימה טובה באזור הלב מגבירה את המודעות העצמית ואת המודעות וההקשבה לכוחות היקום. כאשר צ'קרת הלב בלתי מאוזנת, האדם יחוש קושי בנתינה או קבלה של אהבה, תשישות נפשית, ירגיש דחוי ולמוד אכזבות. ביטויים פיזיים יכולים לתת אותותיהם בבעיות רפואיות של הלב, הסמפונות, הריאות והידיים.

דבריו של אלברט איינשטיין, שהתפרסמו בירחון "רעיונות ודעות" בשנת 1954, מהווים עבורי השראה למהותה העמוקה של צ'קרת הלב: "האדם הוא חלק מהשלם שאנו מכנים היקום. חלק שהוא מוגבל בזמן וחלל. הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כדבר מה נפרד מהשאר – מן אשליה אופטית של תודעתנו. אשליה זו היא מעין כלא עבורנו, הכובל אותנו אל רצונותינו האישיים ומגביל את חיבתנו לאנשים המעטים הקרובים אלינו. משימתנו היא להשתחרר מכלא זה באמצעות הרחבת מעגלי החמלה שלנו עד שיחבקו את כל היצורים החיים ואת הטבע כולו על כל יופיו."

 

 

 

פורסם בקטגוריה כללי, צ'אקרות ויסודות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>