החירות לבחון את חיי מחדש (ולשנותם מהיסוד)

בימים אלה שלפני הפסח אני מהרהרת בעבדות ונותנת את דעתי לאמונות קטנות וגדולות, לדפוסי מחשבה שעדיין מנהלים חלקים ממני למרות שאני רוצה להתנער מהם..
ובכל זאת, בחרתי לכתוב על חירות, אז אני אוזרת אומץ ומשתפת אתכם בחירויות קטנות וגדולות שהעזתי לקחת לעצמי בתשע השנים האחרונות.
מדוע תשע שנים? משום שלפני (כמעט) תשע שנים האדמה רעדה תחת רגליי. התגלתה בבטני ציסטה ענקית עם סימנים של סרטן השחלה. פחד המוות התדפק על דלתי. הבנתי שהחיים מנסים להעיר אותי וחובה עלי להקשיב לשיעורים שהבטן שלי מנסה ללמד אותי.

את תהליך הריפוי העצמי שעברתי אין זה מקום לספר (תוכלו לקרוא בקרוב בספר), אך מאז החלטתי שאני הופכת כל אבן של חיי כדי להתבונן מה יש מתחתיה. בודקת כל אמונה וכל תפיסה מחדש ושואלת את עצמי – האם זאת 'אני' האמתית או תוצר של תרבות, אמונות ודעות קדומות? ובעצם, מי אני בכלל? במה אני מאמינה? למה אני בוחרת לתת את כוח היצירה האלוהי בשבי?

בתהליך הזה השתנו אמונותיי וגם דרך חיי מהיסוד. מתחת לכל אבן שהפכתי גיליתי הפתעות מעניינות, בחרתי לחלוק אתכם:

– הבנתי שמחלה היא הדרך של הגוף והנשמה להביא לתשומת לבנו דבר מה עמוק ומהותי. שאם אנו רוצים באמת להבריא עלינו להקשיב רוב קשב פנימה. שאם רק נסתום למחלה את הפה באמצעות תרופות וניתוחים, אולי הגוף ייפטר זמנית מהסימפטומים שלו אבל זה אינו ריפוי אמיתי. לקחתי לעצמי את החירות להחליט אם, מתי, כמה ומדוע אשתמש בסיוע רפואי חיצוני.

– הבנתי שאנרגיה מינית היא אנרגיית החיים והיצירה האלוהית, ושאנו בני האדם שיבשנו את החיבור הקסום שבין מין ואהבה, וכולנו, ממש כולנו, לא מכירים את המיניות המקורית הנובעת מתוכנו, אלא מכירים בעיקר את השפעות הכפייה התרבותית על המיניות שלנו, שהטמיעה בנו בושה, מבוכה ופחד מצד אחד או כוחנות ניצול וזילות מצד שני. לקחתי לעצמי את החירות לעשות restart לחיבור האישי שלי למיניות וגיליתי מחוזות חדשים של פשטות, שמחה, יצירה, רוך ועומקים של תקשורת אוהבת שלא ידעתי קודם.

– מיציתי את עיסוקי הקודם (פיזיותרפיסטית ילדים 20 שנה) ולקחתי לעצמי את החירות להתפטר מן העבודה וללכת בעקבות חלום שתוכנו לא היה ברור ושאין בו הבטחה של בטחון. נתתי אמון מלא ביקום ובהדרכה הפנימית שלי שתראה לי אט-אט את הדרך. פתחתי קליניקה פרטית והקשבתי היטב למה שהבטן שלי ביקשה לומר לי – ללמוד לאהוב וללמוד איך ללמד לאהוב. בגוף, בנפש וברוח.

– למדתי שילדינו הם מורים גדולים ויותר משאנו יודעים מה טוב בשבילם, הם יודעים מה טוב בשבילם. ולפעמים הם יודעים גם יותר טוב מאתנו מה טוב בשבילנו. למדתי להקשיב רוב קשב לילדיי, ונתתי להם את החירות להקשיב לאינטואיציה שלהם גם כאשר קולות החברה ניסו לשכנע אותם ללכת בדרך המקובלת. אין הכוונה לוותר על סמכות הורית כלל וכלל, אלא לוותר על כפייה הורית ולתת מקום לגדילה מתוך התנסות. לקחתי לעצמי את החירות לא לדעת. לנסות, לתעות, לטעות, לתהות וללמוד. נפלאות קרו מהחירות הזאת…

– הבנתי שהלב יכול יודע ורוצה לאהוב יותר מאהבה אחת וזוגיות איננה מבנה חברתי אלא ברית נשמתית ויש דרכים וצורות רבות לחיות אותה. בחרתי להפוך את האבן שנקראת 'זוגיות' ולהתבונן בה מחדש, לאט, בתבונה ורגישות, לשנותה מבפנים באהבה ובכפפות של משי ולהתאים אותה למי שאנחנו היום. לקחתי לעצמי את החירות לומר בקול את מה שרבים חושבים רוצים או יודעים אבל פוחדים לומר. לקחתי לעצמי את החירות לשחרר ממני צדקנות וצביעות, וגם לשחרר ידיעה מוחלטת על כל המושג אהבה, ולאפשר לאהבה עצמה ללמד אותי איך לחיות.

לקחתי לעצמי את החירות להיות אני ולהשתנות יום ביומו. להיות לא עקבית, אלא ללכת לאן שהלב מראה לי ללכת. לקחתי מראש את האחריות המלאה על כל התוצאות של כוונותיי, מחשבותיי ומעשיי, כדי להיות, ולו רק במעט, יותר חופשיה מכבלי תודעתי.
אני מזמינה אתכם להתבונן בעיניים פקוחות על חייכם, לשאול שאלות שלרוב חוששים לשאול, ולשחרר כל פעם נשל אחד מן העור הישן, כך שהעור החדש, זה הגדל מתחת, יוכל להיראות במלוא צבעיו. כך, עם תאים חדשים ורעננים בתודעה נוכל לנוע בחופשיות רבה יותר.

חג שמח
ומלא אהבה
מלכה